הפתרון שלי למחסום יצירתיות – להפסיק לחשוב

קרה לי נס קטן. מדובר בכך שחזרתי לעולם היצירה המוסיקלית לאחר הפסקה של עשר שנים. הסיבות להפסקה היו רבות ומגוונות. עייפות מסוג המוסיקה שכתבתי (מוסיקה קלאסית מודרנית). הייתי במהלך השנה השנייה לתואר הדוקטורט והייתי עמוס מאוד בעבודת המחקר שלי. לאחר מכן התחתנתי ונולדו לנו שלושה ילדים. טרדות פרנסה. תירוצים יש בלי סוף.

היום אני יודע שמשבר היצירה התרחש במהלך של משבר זהות שבו אני חזרתי בתשובה והשתנתי. רציתי לכתוב מוסיקה שתביע את עולמי הפנימי ותתעסק בדברים שעניינו אותי, אך לא ידעתי איך. היה לי ידע רב במוסיקה אך לא ידעתי איך לתרגם את זה ליצירה. הרגשתי שאני חסום. היום אני יודע שאחת הסיבות היא שהייתי ביקורתי מדי. חשבתי יותר מדי במקום פשוט לעשות.

כשהגעתי למכללת עלמא, לפני כשלוש שנים, אמרתי בראיון לתוכנית העמיתים שאני בא אחרי תואר דוקטורט בשביל להיות טיפש ולהפסיק לחשוב. שאני בא לעלמא בשביל לחוות וליצור. האווירה שם מאוד מעודדת ופחות שמה דגש על ביקורתיות  של יצירת העמיתים. הדגש שם הוא על הלימוד והחברותא.

השנתיים הראשונות, לאחר שחזרתי ליצור מוסיקה, היו מלוות בניסיונות רבים, שרק חלקם שרדו את הביקורת המאוחרת שלי. אך מה שאפיין אותם זה הניסיון הראשוני של "להשפריץ" יצירה מבלי להיות כלל ביקורתי. החלטתי להפסיק לחשוב וליצור באופן כמעט אוטומטי. את השיר "ברחובה של עיר" כתבתי ביום שישי אחד לאחר הלימודים של עלמא. במקום לחזור הביתה נסעתי למסעדה ליד לטרון ושם כתבתי את השיר במשך פחות משעה. יום אחד מאוחר יותר החלטתי להשמיט בית אחד שהיה פחות מוצלח. השיר "סימנים על החול" נכתב בבית קפה ליד נס הרים במשך חצי שעה. "ציפורה אל תחששי" נכתב במהירות בבוקר אחד ליד שולחן המטבח. גם "עולם מופלא" נכתב במהירות. "רות ממתינה" נכתב מהר, אך נכנסו בו שינויים רבים מאוחר יותר: שמות המלאכים והסיום בו הרבנים חוזרים בתשובה (רציתי סוף טוב לשיר).

חלק מהשירים נפסלו מספר ימים לאחר כתיבתם. כמו כן, לא פעם, היה תהליך מעמיק של עיבוד הטקסט לאחר הכתיבה הראשונית. אך היכולת שפיתחתי, להפסיק לחשוב בצורה ביקורתית בעת הכתיבה הראשונית, שיחרר אצלי משהו שהיה חסום קודם לכן. זה מאוד קשה לעבור מצורת חשיבה ביקורתית לכזו שהיא כמעט אוטומטית ואז חזרה לחשיבה ביקורתית. כחוקר, אתה נדרש לביקורתיות ברמה גבוהה מאוד, וזה לא פעם עלול לחסום את היצירתיות.

במוסיקה התהליך הוא דומה מאוד. אצלי בדרך כלל זה תורגם למהלך הרמוני שנבע מהטקסט. לאחר מכן יש תהליך של תזמור ועיבוד שנעשה לפעמים לבד, ולרוב עם המפיק של האלבום: יובל מסנר. היצירה של המוסיקה נעשתה בדרך כלל על גיטרה. בכל מקרה, התהליך שבו אני מפסיק לחשוב, הוכיח את עצמו גם בתהליך היצירה מוסיקלית.

אומנים מדברים על תחושה הטקסט נכתב מעצמו. פסיכולוגים מדברים על מצב מחשבתי של זרימה. תקראו לזה מוזה, השפעה אלוהית או פשוט השראה. יש רגעים שחייבים לשחרר ולהפסיק לחשוב בשביל לתת לזה לקרות. אצלי זה הוליד את "שירים לציפורה". מוסיקה מאוד אישית שקשורה לחוויות האישיות שלי ובו זמנית שואבת את עולם הדימויים גם מהמקורות היהודיים.

חבר שקרא את אחד השירים ראשונים שכתבתי "תפילה זכה" אמר שהדחיסות והאורך של הטקסט נראים כמו של משורר שהחל לכתוב לאחר תענית שתיקה של שנים. אני שמח שהייתה לי הזכות לחזור ולכתוב מוסיקה לאחר הפסקה כה ארוכה. יש ניסים בעולם. אבל צריך לשחרר ולתת להם לקרות.